פסק-דין בתיק ה"פ 1289/02

1.         אלון מוסאיוף, המשיב 1, ניהל מערכת עסקית ענפה ומקיפה.

            ביום 3.10.99 ניתן על ידי בית משפט זה (כב' הנשיא זיילר) צו כינוס על נכסיו ועסקיו של אלון מוסאיוף (להלן: "החייב") וביום 19.6.00 הכריז עליו בית המשפט כפושט רגל ומינה את המבקש כנאמן על נכסיו.

            בקשה זו הינה למתן פסק דין הצהרתי כי החייב הינו הבעלים של מחצית הזכויות בנכסים שבמחלוקת, וכי אין מניעה לממשם במסגרת הליכי פשיטת רגל המנוהלים כנגדו.

            לטענת החייב, הזכויות בנכסים שבמחלוקת שייכות לבנו, המשיב 2 - שמואל יאיר מוסאיוף (להלן: "שמואל"), ועל חלקן רשומות משכנתא והערת אזהרה לטובת בן דודו של החייב, המשיב 3 - יואל הגין (להלן: "הגין"), בגין חוב קודם. בכל מקרה, טוען החייב כי מדובר בנכסי הקדש הכפופים למטרות ההקדש ולא ניתן לממשם. לטענת עורך דין מלכו, הנאמן בפשיטת הרגל (להלן: "הנאמן"), טענות החייב הן ניסיון להעלים נכסים.

2.         המשיבים הנוספים הינם: שני אחיו של החייב (משיבים 4 ו- 5), שלושה בני דודים של החייב (משיבים 6, 7 ו- 8), הכונס הרשמי (משיב 9) ועורך דין ירון רבינוביץ אשר מונה על ידי בית הדין הרבני כנאמן על ההקדש (משיב 10).

רקע עובדתי

3.         עניינה של תובענה זו בשלוש חלקות המצויות בשכונת הבוכרים בירושלים, חלקה 105 בגוש 30085 (להלן: "חלקה 105"), חלקה 242 בגוש 30086 וחלקה 166 בגוש 30087 (להלן: "הנכסים"). על פי נסחי הרישום מלשכת רישום המקרקעין (נספחים א', ב' ג' לתצהיר בהמרצת הפתיחה) רבע מהזכויות בנכסים רשום על שם החייב ושני אחיו - המשיבים 4 ו- 5 (1/12 לכל אחד); רבע רשום על שם המשיבים 7 ו- 8 (1/8 לכל אחד). באשר למחצית הנותרת, הרי שבחלקה 105 רשומות הזכויות על שם שמואל ובשתי החלקות האחרות, רבע רשום על שם צביה מייסון ז"ל, דודתו של החייב (בירושה מבעלה חי מוסאיוף ז"ל), והרבע הנותר רשום על שם צבי מוסיוף ז"ל, דודו של החייב, אשר זכויותיו בנכס הועברו בירושה לאלמנתו מייסי מוסאיוף, אך הזכויות טרם נרשמו על שמה בלשכת רישום המקרקעין (להלן: "צביה" "מייסי" "הדודות").

4.         זכויות הדודות בכל שלוש החלקות, המהוות מחצית הזכויות בנכסים, נרכשו במהלך שנת 1997 בהתאם לשני הסכמים (ההסכם עם צביה מייסון נחתם ביום 4.3.97 וההסכם עם מייסי מוסאיוף נחתם ביום 17.8.97 (נספחים ה', ו' לתצהיר המרצת הפתיחה) (להלן: "הסכמי הרכישה"). הצדדים להסכמים הינם, הדודות כמוכרות, ושמואל כקונה. על סמך הסכמי הרכישה נרשם שמואל במרשם המקרקעין כבעלים של מחצית מחלקה 105. זכויות אלה, כפופות למשכנתא הרשומה לטובת הגין ולהערת אזהרה לטובתו לפיה יימנע שמואל מלעשות עסקה בנכס, וזאת להבטחת חובו של החייב כלפי הגין. באשר לשתי החלקות האחרות, נרשמה הערת אזהרה לטובתו של שמואל על הרבע שהיה שייך לצביה, ולגבי הרבע האחר שהיה שייך למייסי הרישום נותר על שם צבי מוסאיוף.

            לטענת הנאמן, הסכמי הרכישה בין הדודות לשמואל הינן למראית עין בלבד, והבעלות האמיתית בנכסים הינה של החייב. כמו כן, המשכנתא והערת האזהרה הרשומות לטובתו של הגין בטלות היות והן מהוות הענקה אסורה על פי דיני פשיטת רגל. לבסוף טוען הנאמן, כי מעולם לא נוצר הקדש על הנכסים, ולכן יש לצרפם למסת נכסיו של החייב בפשיטת הרגל, ולו על סמך מצגו של החייב אשר נהג בנכסים כבנכסים רגילים, ובניגוד לתנאי ההקדש.

            סדר הדיון יהיה כדלהלן: א. הזכויות בנכסים. ב. תקפות המשכנתא שניתנה לטובת הגין. ג. ההקדש, קיומו או בטלותו.

הזכויות בנכסים

5.         אין חולק על קיומם של הסכמי רכישה בין הדודות לשמואל, המעבירות את חלקן בנכסים לשמואל. המחלוקת היא האם הסכמים אלה משקפים נכונה את המצב לאשורו. 

            לטענת הנאמן, החייב הוא הרוכש האמיתי של זכויות הדודות בנכסים, הוא יזם את עסקת הרכישה, והיה צד למשא ומתן, התמורה שולמה על ידו ולאחר שהושלמה העסקה הוא נהג בנכס מנהג בעלים. החייב ובנו יצרו כלפי כולי עלמא, לפני, תוך כדי ואחרי החתימה על הסכמי הרכישה, מצג לפיו החייב הוא הבעלים האמיתי של הזכויות בנכסים. חתימת שמואל על הסכמי הרכישה כקונה, ובעקבות זאת רישום הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין, נעשו באופן פורמלי בלבד, מנימוקים טכניים שונים שנועדו לשרת אינטרסים של החייב. שמואל שימש בידי החייב כלי לצורך רכישת זכויות הדודות בנכסים, כשלוח או כנאמן מטעמו או שהסכמי הרכישה הינם חוזים למראית עין. לחילופין, אם לא ייקבע כי החייב הינו הבעלים בנכסים, הרי לאור העובדה שהחייב הוא שמימן את רכישת זכויות אלו, מבקש הנאמן לקבוע כי הכספים ששימשו למימון עסקת רכישת הזכויות היו בגדר הענקה בטלה על פי דיני פשיטת הרגל. לעמדה זו מצטרף הכונס הרשמי.

            לטענת החייב, בנו שמואל רכש את הזכויות בנכסים מאת הדודות, ולחייב לא היה חלק במימון. החייב הציע לבנו לקנות את הנכסים מכספו, על מנת למנוע קינאה ושנאה בין שמואל לאחיותיו בבוא היום (נ/23 סעיף 21). היה ברור לחייב ולשמואל כי המכירה לא תקנה לשמואל זכויות היות ומדובר בנכסי הקדש, ואלה יועברו אליו רק כשיעמוד בתנאי הצוואה של הסבא. הכספים שאכן שולמו על ידי החייב לדודות, היוו תשלום עבור פינוי דיירים מוגנים לשם פיתוח הנכסים ומניעת הזנחתם. בפועל שמואל נטל חלק במשא ומתן עם הדודות והוא זה שחתם על החוזים. מעורבותו של החייב לאורך שנים רבות במשא ומתן לרכישת הזכויות נבעה מדאגה לאחזקת הנכסים ושיפורם בהיותו נאמן על ההקדש. היותו של החייב נאמן ההקדש, מסבירה גם מדוע נהג בנכסים מנהג בעלים וככל שהיו יחסי שליחות, כפי שטוען הנאמן, הרי שהחייב הוא היה הנאמן על נכסי שמואל ולא ההיפך. לחייב לא הייתה מניעה לרכוש את הנכסים על שמו אילו רצה בכך, שכן בעת הרכישה הוא לא היה חדל פירעון ובוודאי שלא היה פושט רגל, ולא היה לו מה להסתיר. שמואל מצטרף לטענות החייב.

השלב שקדם לרכישת הנכסים והרכישה

6.         חוזי הרכישה נשוא דיוננו נחתמו במהלך שנת 1997. החייב העיד כי המשא ומתן בנוגע לעסקה זו נמשך 30 שנה (פרו' עמ' 124 ש' 8), היינו עוד לפני ששמואל נולד בשנת 1977 (פרו' עמ' 215 ש' 18-19)). ואכן אין מחלוקת, כי היוזמה לרכישת הזכויות היתה של החייב (סע' 12 לתצהיר שמואל נספח י' להמרצת הפתיחה).

            כאשר נשאל מדוע נדרש לרכישת הזכויות למרות שאליבא דגרסתו בדבר קיומו של הקדש, ועל פי תנאי ההקדש, הדודות אינן רשאיות בכלל לקבל זכויות בנכסי ההקדש או למכור את זכויותיהן, ענה החייב, כי רצה להימנע מתביעות משפטיות כלפיהן והעדיף לקנות את זכויותיהן (פרו' עמ' 185 ש' 4-9). תשובה זו אינה מספקת ואף אינה עונה על השאלה מדוע בסופו של דבר נרשמו הנכסים על שם שמואל. טענת החייב לפיה רצה למנוע סכסוכים עתידיים בין שמואל לאחיותיו, אינה עולה בקנה אחד עם תנאי ההקדש, הקובע כי הנהנים בנכסים יהיו זכרים בלבד.

            בעתו, מסר החייב לנאמן גירסה מפורטת על כל עסקיו, פעולותיו וזכויותיו. עיון בחקירה זו מלמד כי היוזמה לרכישת זכויות הדודות היתה של החייב, וזו נועדה לשרת אינטרנסים אישיים שלו וכי החייב עצמו הוא הקונה. כך למשל בעמ' 47 לחקירתו במשרדי הנאמן (נ/20) הוא אומר:

"עד שב-1998 פתאום שתיהן הסכימו למכור, במקרה. ראיתי את הפוטנציאל האדיר בבניית הנכס - כאן אני עובד קדימה - כי הבנתי שלפי העיתונים והתכניות שהגשתי אין סיכוי לבנות את הנכס הזה לבד. אך אם אבוא עם נכס של 20 דונם לעירייה, אתן להם חנייה של 1,000 מכוניות ואבנה לגובה אפשרות הבניה תהיה בכל השכונה. לכן התחלתי לקנות את חלקות 106 (מאבוחצירא), 107 (דדש) ו- 108 (אליאסוף).